הביג 10 הוא אחד משמות הקונפרנסים היותר מטעים. למעשה יש בו 14 קבוצות והוא מתפרש על מרחב גיאוגרפי עצום, מניו-ג'רזי במזרח (ראטגרס) ועד לנברסקה, שיותר מערב תיכון ממנה אי אפשר להיות. אבל מבחינה אחת, הוא הולך להצדיק את השם שלו השנה – הוא הולך להיות גדול, תרתי משמע.

בשנים האחרונות הקבוצות מהקונפרנס הזה נראות בכלל לא רע, אבל כדי למצוא את הקבוצה האחרונה מהקונפרנס שלקחה אליפות צריך ללכת עשרים שנה אחורה – מרילנד, ולפניה מישיגן סטייט. בשנה שעברה הקונפרנס שלח 9 קבוצות (!) מתוך 14 החברות בו לטורניר. כדי להבין עד כמה זה מרשים, צריך לזכור שחצי מהמשתתפות בריקוד הגדול מקבלות כרטיס בגלל שזכו באליפות הקונפרנס שלהן. מה שאומר שרבע מהמכללות שנבחרו לטורניר על ידי המדרגים (מתוך מעל ל-200 אפשרויות) היו מהביג-10. ועדיין, אף אחת מאלה לא הגיעה לפיינל פור. אולי השנה?

לשתי קבוצות יש לדעתי סיכוי לא רע להגיע לשם ואולי גם להביא לביג 10 אליפות אחרי שני עשורים – מישיגן ופרדו. ובשתיהן, כמו גם בעוד כמה קבוצות ביג 10, כמו אילינוי, ישחקו בצבע סנטרים מאסיביים, כאלו שלא קיבלו את החדשות על תום עידן הסנטר המסורתי (במכללות זה באמת לא קרה).

מישיגן וולברינז

האוניברסיטה המפוארת מאן ארבור הגיעה לבאר (גמר טורניר המכללות) כבר שבע פעמים, האחרונה שבהן ב-2018. אבל רק פעם אחת היא גם זכתה באליפות, ב-1989, כשגלן רייס הוביל אותה לניצחון אדיר בהארכה על סיטון הול.

לפני שנתיים מישיגן חוותה משבר זהות, כשהמאמן הנערץ שלה מאז 2007, ג'ון ביליין, החליט לעשות את הקפיצה ל-נבא. כמו רוב מאמני המכללות לפניו, זה לא נגמר טוב. במקומו, הוולברינז החליטו להביא את אחד משחקני העבר הכי גדולים שלהם, ג'וואן האווארד. האוורד היה אחד מחברי הפאב-פייב המפורסמים ב-1992, הקבוצה הראשונה בתולדות המכללות שהגיעה לגמר הטורניר עם חמישיה שכולה מורכבת מפרשמנים. הוא המשיך משם לקריירת נבא ארוכה ומפוארת של כמעט 20 שנה. למישיגן ב-2019 הוא הגיע בלי ניסיון כמאמן ולא הרבה נתנו לזה סיכוי. אבל עד עכשיו זה דווקא עובד מצויין. האוורד מצליח מאוד בגיוס שחקנים וגם נראה טוב על הקוים ומעמיד קבוצות חזקות. בשנה שעברה הוולברינז נראו מצויין והיו מרחק קליעה אחת של פרנץ וגנר הגרמני באליט אייט מול UCLA מלהגיע לפיינל פור.

אז וגנר הלך ל-נבא ונראה עד עכשיו טוב באורלנדו. אבל מישיגן הביאה את התחליף שאולי הכי דומה לו מבין בוגרי התיכון השנה, הסמול פורוורד הקנדי קאלב יוסטן. כמו וגנר, מדובר על סמול פורוורד גבוה (2.03), לא אתלט ענק ודי רזה, אבל חכם, עם קליעה טובה משלוש והגנה מצויינת, שמסתמכת על קריאת מצבים והבנת משחק יותר מאשר על אתלטיות או כח. כשאני חושב על שחקנים שיוסטון מזכיר לי, אלו אולי מייק דאנליבי, או מבין מי שעכשיו בליגה, קאם ג'ונסון מפיניקס. לא מישהו עם פוטנציאל להפוך לכוכב נבא, אבל שחקן רוטציה סולידי. במישיגן הוא צפוי להשתחל ישר לחמישיה ולנסות למלא את החלל שוגנר השאיר. אם יעשה עבודה טובה, כנראה שגם הוא יילך במסלול של וגנר ויבחר בלוטרי בדראפט הקרוב. כתבתי עליו כאן לא מזמן כשסקרתי את הדור הבא של הכדורסל הקנדי:

.

יוסטן הוא לא הפרשמן המבטיח היחיד שהאוורד הצליח לגייס. למעשה, אספן דירגו את מחזור הפרשמנים השנה של מישיגן כמספר אחד במכללות, לא מעט בגלל הפורוורד/סנטר הצרפתי מוסא דיאבאט, עוד פרוספקט לוטרי גבולי (למרות שבמקרה שלו נראה לי יותר סביר שלא יהיה וואן-אנד-דאן). 2.11 אתלטי עם מוטת ידיים של 2.21, וניידות מצויינת, שעוד צריך למצוא את ההתקפה שלו. ויש גם את הגארדים האמריקאים קובי באפקין ופרנקי קולינס, שהיו טובים מאוד בתיכונים ובלא מעט קבוצות אחרות היו בטח בחמישייה אבל כאן יעלו מהספסל.

מה שמעודד מבחינת שאיפות האליפות של מישיגן היא העובדה שחלק גדול מהשלד המוצלח שלה מהשנה שעברה נשאר. זה כולל את הסנטר הנהדר האנטר דיקינסון (2.16), שהפתיע בשנת הרוקי שלו ויכל להיבחר בדראפט האחרון, אבל החליט לחזור לעוד שנה במכללה והולך להיות אחד הסנטרים הטובים במכללות בעונה הבאה. לא אתלט גדול, אבל חזק, מאוד מיומן בצבע ומתאים מאוד למשחק המכללות. גם הגארד הסולידי איליי ברוקס, שנמצא בשנה האחרונה שלו בקבוצה, חזר ומביא הרבה מנהיגות, יציבות, קור רוח, הגנה טובה וקליעה (38%+ משלוש בשתי העונות האחרונות). איתו יפתח כנראה בקו האחורי הרכז דבאנטה ג'ונס, עוד סיניור שהגיע מקוסטל קרוליינה, שהוא למען האמת יותר סקורר מרכז. וכאן אולי נקודת התורפה המרכזית של הוולברינז בשנה הבאה. אם ג'ונס ימצא בעצמו יותר יכולות של פליי מייקר אמיתי ממה שהראה בקבוצה הקודמת שלו, או שהורקי פרנקי קולינס יפתיע ויתן דקות טובות, מישיגן תהיה מסוכנת ובהחלט שווה פיינל פור.

היתרון הגדול של הוולברינז הוא בהגנה הקבוצתית החונקת שלהם, שמבוססת על תיאום מצויין ושחקנים עם קריאת משחק נהדרת, ולא על אתלטים מטורפים שלוחצים וחוטפים. מישיגן בשנה שעברה לא חטפה המון, אבל הכריחה את היריבות לקחת זריקות גרועות ושמרה אותן על סקור נמוך. אני מאמין שהם יוכלו לעשות את זה גם בלי ואגנר המצויין וזו הסיבה העיקרית שהם בעיני קונטנדרים.

.

פרדו בוילרמייקרז

אחרי העזיבה של הכוכב הגדול קארסן אדוארדס, פרדו בנתה בשנתיים האחרונות קבוצה חדשה וצעירה. בשנה שעברה, עם מעט מאוד ניסיון והרבה פרשמנים, היא התחילה את העונה באופן בינוני אבל התחברה בהמשך ונראתה מצויין רק כדי להפסיד בסיבוב הראשון של טורניר המכללות לטקסס נורת' הקטנה.

ועדיין, בעיני פרדו הולכת להיות אחת הקבוצות היותר מעניינות בשנה הבאה, בעיקר בגלל שהיא מוכיחה שלפחות במכללות, הסנטרים מהזן הישן עוד לא נכחדו. בצבע של פרדו יש לא אחד, אלא שני אנשים גדולים שב-נבא של ימינו נחשבים כבר לדינוזאורים. הראשון הוא טרביון וויליאמס, טנק בגובה 2.08 על 512 קילו עם יד רכה בצבע וראיית משחק מצויינת. וויליאמס היה הסנטר של נבחרת ארה"ב עד גיל 19 לפני שנתיים, שזכתה בזהב כשמככבים בה (שימו לב) טייריס האליברטון, קייד קאנינגהאם, ג'יילן גרין, אוון מובלי, סקוטי בארנס, ג'יילן סאגס, זאיר וויליאמס וקיירה לואיס, כולם בחירות לוטרי בשני הדראפטים האחרונים. לא זוכר נבחרת אמריקאית עם רמה כזו של כישרון. אחרי 16 ו-9 בשנה שעברה, הוא אמור להיות אולי הסנטר הכי דומיננטי במכללות בשנת הסיניור שלו.

אבל כאילו שזה לא מספיק שיש לך את הסנטר מספר אחד במכללות, לפרדו יש גם את זאק אידי (גם עליו כתבתי בלינק למעלה) הקנדי, 2.25 על 130 קילו, שבאליפות העולם עד גיל 19 הקיץ נתן מספרים בסביבות 15 ו-15, עם שתי חסימות למשחק. אידי, שסרב לגעת בכדורסל עד גיל 15, היה אמור להתבשל על אש קטנה עד שטרביון יעזוב את הקולג', אבל כבר בשנה שעברה הוא היה טוב מדי מכדי לשבת על הספסל והשנה אני צופה שיראה שיפור משמעותי (נראה דומיננטי מאוד במשחקים ההכנה). בכל מכללה אחרת הוא היה פותח ומשחק הרבה דקות.

אז מה עושים עם שתי מפלצות צבע כאלו? נותנים לכל אחד עשרים דקות למשחק? ג'ף ברום, המאמן של פרדו, טען שאולי ינסה לשחק עם תאומי המגדל שלו יחד לפחות כמה דקות בכל משחק. זה יכול להיראות מפחיד עבור היריבות, בעיקר לאור העובדה שוויליאמס מוסר מצויין שיכול לשחק גם מחוץ לצבע. האמת, קשה לי קצת לראות את זה עובד הגנתית ליותר מכמה דקות, אבל מה שבטוח הוא שלפרדו יהיה איש גדול בצבע במשך 40 דקות של משחק ואין הרבה מכללות שיכולות להתמודד עם זה (אולי גונזאגה, דיוק, מישיגן, קנזס ואילינוי).

אבל רגע, אמרתי שאתמקד רק במכללות עם לפחות פרוספקט לוטרי אחד, לא? אז לפרדו יש גם אחד כזה – הגארד המגוון ג'יידן אייבי (1.93). אייבי היה לדעתי השחקן המצטיין בנבחרת ארצות הברית באליפות העולם האחרונה והיה ראוי לזכות ב-MVP של הטורניר לפני צ'ט הולמגרן (בהנחה שנותנים את ה-MVP לשחקן מהקבוצה המנצחת, כי אם לא זה היה בכלל הפנומן הצרפתי וומבניאמה). אחרי שנת הרוקי שלו, אייבי החליט לחזור לעוד שנה בקולג' והוא צפוי להיבחר הכי גבוה מאלו שהם לא וואן אנד דאן. אתלט נפלא עם צעד ראשון מהיר וחודר מצויין עם סיומת טובה ליד הטבעת. הוא גם שחקן הגנה נהדר וסימן השאלה העיקרי לגביו הוא הקליעה, אחרי שבשנה הראשונה במכללות קלע בפחות מ-30% מהשלוש. אבל בתיכון הוא דווקא היה קלעי טוב אז אני מאמין שגם בתחום הזה סביר להניח שישתפר. אם זה קורה, הוא בחירה טופ-10 ואולי אפילו טופ-5.

מעבר לשלישייה למעלה, פרדו מחזירה את כל (!) השחקנים מהשנה שעברה. לא כוכבים גדולים, אבל שחקנים סולידיים וההמשכיות חשובה מאוד בעונת המכללות הקצרה. זה כולל את הרכז הסיניור אריק האנטר ושני קלעי שלשות מצויינים – סשה סטפנוביץ' (סיניור) ובראנדון ניומן (סופומור). ואם זה לא מספיק, הם מביאים גם מחזור רוקים בכלל לא רע, עם שני פאוור פורוורדים/סנטרים עם קליעה מבחוץ, שיוכלו להשלים יפה את וויליאמס ואידי (אחד מהם, קיילב פרוסט, גם היה חלק מנבחרת ארה"ב עד גיל 19 הקיץ).

בקיצור, גם פרדו היא בעיני בטופ-10 לפני תחילת העונה הזו ואם שחקני השנה השנייה נותנים את הקפיצה המצופה, גם היא קונטנדרית.

.

הביג 10 הוא כמובן יותר מרק פרדו ומישיגן. אוהיו סטייט, מרילנד ואילינוי (עם עוד סנטר ענק, קופי קוקבורן הג'מאיקני) מעמידות גם הן קבוצות מעניינות וגם השנה זה הולך כנראה להיות אחד הקונפרנסים הכי חזקים.